מרי קסלר לופו - משחיקה לתשוקה מקצועית לאנשי טיפול
"אנו מפתחים את עצמינו על מנת לעזור אחרים, אך אנו גם עוזרים לאחרים על מנת לפתח את עצמינו"                                                                                                                    Pema Chodro
"אנו מפתחים את עצמינו על מנת לעזור אחרים, אך אנו גם עוזרים לאחרים על מנת לפתח את עצמינו"                                                   Pema Chodro
אחד האתגרים הגדולים שלנו כאנשי מקצוע- הוא טיפול בחולים כרוניים. איך אנחנו מכילים את המצב הסטטי, ולעתים- הידרדרות? כיצד מתמודדים עם רגשות של כעס וזעם שלעתים  קרובות מטופל חווה ומשליך עלינו? איך מרגישים סיפוק מהטיפול שלעתים מונוטוני וטכני?
כיצד נוכל לתמוך במטופלים כרוניים באופן יעיל יותר, תוך שמירה על עצמינו?

"אני מחכה לנס" או כיצד מטפלים  יכולים לתמוך באנשים מתמודדים עם מגבלה או מחלה כרוניות


הייתה לי מטופלת בת 40 וקצת, חולה בטרשת נפוצה. אישה יפה, אימא ל 9 ילדים.

כשהכרתי אותה לראשונה לפני כמה שנים- התגלתה לעיני תמונה מצמררת של אישה צעירה, מרותקת למיטה, עם מגבלה פיזית ברמה כזו שכמעט ולא התאפשרה תנועה בגפיים תחתונות וגב תחתון, היא הייתה נשארת רוב הזמן בתנוחת עובר, רק בשכיבה על הגב, ובנוסף לכך-  כאבים עזים היו החבר הכי קרוב שלה.

אשתף אתכם בכנות-שהטיפולים בה לא היו קלים לי. גם חוסר התקדמות משמעותית בפן הפיזי וגם בפן רגשי- לעתים התקשיתי להחזיק את כל הכאב, הצער והתקווה.

השאלות הקשות- מה יהיה, מה את יכולה לעשות? איך אני יוצאת מזה? מה עושים עם כאבים בלתי פוסקים?

והמשפט החוזר על עצמו בכל פעם- " אני מחכה לנס".
אני כאשת מקצוע- התקשתי להגיב, מהמקום של הגיון, היכרות עם פתופיזיולוגיה ופרוגנוזה. ואני כאדם- נעתי בין חמלה עמוקה, תקווה, מחשבות- מה אני הייתי עושה במקומה ומזל שזה מישהו "מחוץ לי".

המשפט הזה "אני רק מחכה לנס"- עורר בי תהיות, איך אנחנו כאנשי מקצוע מתמודדים עם "הכאב" (בכל המובנים) של אחר וכיצד אנחנו יכולים לסייע לאחר להתמודד.

איך אנחנו מנהלים דיאלוג בין חלקים בנו שאומרים- זה לעתים מעייף, לאחוז בכאב של אחר, ולחזור בכל פעם למערכה אחרת, וחלקים אחרים- שרוצים לסייע במה שניתן, ולא רק בפן פיזי מקצועי.

חשבתי – שישנו מודל התמודדות עם אבל (אבדן ומוות) שמשרת היטב גם את הסיטואציה שעוברים חולים כרוניים.

גם הם חווים אבדן. אבדן של בריאות, גוף מתפקד, ערך עצמי , חלומות אבודים ותוכניות עתידיות.             בייחוד במחלות שפוגשות את האדם באמצע החיים, כאשר הוא מתמודד עם עוד תפקידים רבים בחייו- עבודה, הורות, זוגיות ועוד. לא שאני מנסה להגיד שיותר קל להתמודד עם אבדן הבריאות בגיל מבוגר יותר, אך יש אספקטים פסיכולוגיים שונים בכל שלב בחיים.

אז בואו נכיר את המודל ונראה מהו תפקיד שלנו כאנשי מקצוע בריאות בכל שלב.

1.      שלב הטראומה.
"מה קרה לי?"
המטופלים מתחילים לחוש בעיה בתפקוד, לעתים עדיין אין אבחנה ברורה.
דרכי התמודדות בשלב הזה תלויים מאד בגיל, ניסיון חיים, תפיסה עצמית וביטחון עצמי.

תפקיד שלנו כמטפלים בשלב הטראומה:

-          לא לקחת תקווה
-          לדבר בכנות על המחלה והפרוגנוזה שלה (אם יש אבחנה) באופן עדין ומותאם ליכולת תפיסה של המטופל.
-          לציין "עובדות" קיימות שעולות מהבדיקה שלנו (כוח, טווחים, שיווי משקל- וכדומה) .
-          להביע הבנה וקבלה בכל דרך הידועה לנו.
-          להשתדל מאד לא לרחם על האדם (לא בעל פה ולא בתוך תוכנו). תחושות המסכנות מועברות בדרך לא מודעת וזאת לא התמיכה שנרצה לספק למטופל שלנו.

2.      שלב ההלם וההכחשה
"לי זה לא קורה, זה לא אמתי, זה לא סופי, אולי יקרה נס, אולי יהיה גילוי רפואי חדש או רופא/מטפל אחר יכול להציל אותי".
בשלב קבלת האבחנה, המטופל חווה הלם. לרוב הוא עדיין לא מעכל מה שקרה לו.
"הוא פועל ומגיב למציאות החדשה באופן מכני, ללא הפנמה רגשית או שכלית של מה שקרה. ככל שהתפרצות המחלה פתאומית ובלתי צפויה יותר, כך ההלם גדול יותר. התגובות הרגשיות בשלב ההלם עשויות להיות חריפות וקיצוניות. הן יכולות לנוע בין פעילות יתר וחוסר שקט לבין אפתיה ואי-תגובה. בשני המצבים אין עדיין הפנמה של המציאות החדשה אלא התנהלות לצד ההתרחשות תוך הימנעות, עד כמה שניתן, מהפנמתה. מנגנון ההגנה העיקרי בתקופת ההלם הוא הדחקה.
ההלם מלווה פעמים רבות בתגובות פיזיולוגיות: קוצר נשימה, התעלפויות, דופק חזק, שינויים בלחץ דם, העדר תיאבון או אכילה מופרזת, הפרעות שינה ,כאבי ראש ובעיות עיכול. התופעות הגופניות נחלשות ונעלמות עם תהליך ההסתגלות ומציאת דרכים אחרות לביטוי התגובה."

תפקיד שלנו כמטפלים בשלב ההלם וההכחשה:

-          להיכנס לדיאלוג  "רגשי" לפי רצון ויכולת של המטופל
-          לספק תמיכה רגשית- בעיקר ברמה של הקשבה פעילה, מחוות גוף, הבנה
-          "להיות נוכחים" לפי הצרכים של המטופל, לספק נוחות פיזית
-          מידע שאנחנו מספקים בשלב הזה אמור להתמקד ברמה עובדתית, ובשפה שהפרט יכול להבין 
-          עלינו לא לקחת תקווה מהמטופל בשלב הזה
-          עלינו לצפות לתסכולים רבים, משני הצדדים בתקופה הזו


3.      שלב הפנמת האבדן :
מטופלים מתחילים להבין מה קרה ולהגיב רגשית לאבדן. הבנה היא הדרגתית תוך כדי היחשפות להתמודדות יומיומית עם החסך, בכל פעם שנחשפים לקושי במציאות חדשה מתעוררים רגשות עזים: צער ועצבות, דיכאון, תחושות חוסר טעם וסתמיות, געגועים והזיות על מה שאבד ואיננו, כעס והאשמה, רגשות אשם וייאוש. לעתים אדם שוקע לתקופות החלימה שהכל תקין. והמציאות היא רק חלום. מתחיל תהליך "עיבוד האבל" ופרידה ממה שהיה.
מטופלים חווים לרוב אובדן ערך עצמי, תחושת היותם פסולים, חוסר שייכות, אובדן שליטה.
לעתים- כחלק מתגובה תקינה- האנשים מתבודדים ומתנתקים מהעולם החברתי, ואל מעוניינים ביצירת מגע, כולל אתנו כאנשי מקצוע.

תפקיד שלנו כמטפלים בשלב הפנמת האבדן:

-          בעיקר להיות מקשיבים טובים ואמפתיים.
-          להמשיך לספק נוחות פיזית, תמיכה רגשית והבנה.
-          עלינו לספק למטופל פתרונות פרקטיים להתמודדות פיזית (ואם ניתן- רגשית, כמו הרפיה, נשימות וכדומה) –
-          לענות על השאלות בכנות.
-          המטופל בשלב הזה לא בשל להרצאות על הצורך והחשיבות של השיקום, או עד כמה הכל עוד יכול להסתדר
-          שימו לב, לעתים בשלב הזה המטופלים יתרגזו בעת קבלת עידודים מהסובבים.
-          זה השלב שהמטופלים יכולים להביע כעס ועוינות כלפי עצמם, כלפי משפחתם וכלפינו כאנשי מקצוע- שלא יכולים לסייע להם "לצאת מהמחלה".


4.      שלב הדיכאון וההיכנעות
זאת תקופה של "אני לא יכול". המטופלים כאילו נכנעים ולא רואים משמעות במאמצים שלהם ושלנו כאנשי מקצוע. הם חווים אבדן חופש ועצמאות בדרך זו או אחרת, חוסר תקווה, ייאוש, חוסר עניין ולעתים- התפכחות.
הדיכאון בשלב הזה הוא טבעי, אם לא הופך לממושך מדי או קיצוני מדי.

תפקיד שלנו כמטפלים בשלב הדיכאון והיכנעות:

-          קודם כל עלינו להמשיך באסטרטגיות שפורטו בשלבי האבל והפנמת האבדן- סיפוק צרכים פיזיים ורגשיים לפי היכולת שלנו.
-          זה השלב שאנחנו יכולים להפנות את החשיבה של המטופל לכיוון חיובי, מחשבות מעודדות, מחזקות, פרופורציות. להפנות אנרגיות נפשיות וחוזקות (תכונות אופי) אישיות לצורך קביעת יעדים מציאותיים, יצירת קשרים חברתיים וכל פעילות אחרת מותאמת.
-          בשלב הזה – המטופלים עדיין עלולים להפגין כלפינו עוינות, כעס ואכזבה.
-          תזכרו- שגם המשפחה הקרובה עלולה לחוות את ביטויים של רגשות הקשים הללו- ולעתים תתקשה לשתף אתנו פעולה בתוכנית שיקומית. גם היא זקוקה לתמיכה רגשית מאתנו, לפי יכולתנו.


5.       שיקום והתארגנות מחדש :
"החיים עדיין שווים משהו"
לאחר תקופת הניתוק, התבודדות והכעס המטופלים שצלחו את השלבים הקודמים מתחילים "לחזור לחיים", לעתים בהתחלה עדיין באופן מכני, חסר רגש
תהליך ההתמודדות עם האבדן הוא ספירלי ולעתים מטופלים חווים נסיגות- חזרה לשלב הלם, אבל, הכחשה והייאוש.
לעתים נעשית הערכה מחודשת של הערכים וסדרי העדיפויות בחיי המטופל.
ציפיות מהחיים משתנות וגם אורח החיים. מתפתחים תחומי עניין חדשים, מעגלי חברים חדשים.
המטופלים מתחילים להסתגל לתפקוד חדש.

תפקיד שלנו כמטפלים בשלב שיקום והתארגנות מחדש:

-          רשת תמיכה אנושית- משפחה ואנחנו, הצוות המקצועי ממשיכים להיות משמעותיים.
-          אנחנו לוקחים חלק ניכר במסגור מחדש של תפיסות וגישות חיוביות אל החיים והאפשרויות,
-          זה הזמן לאפשר למידה תוך כדי התנסות של התפקודים הגופניים והמנטליים החדשים.
-          עלינו להעיר בזרקור את ההצלחות של המטופל, לספק משוב מחזק מציאותי.
-          חשוב להתייחס למטופל בגובה עיניים, לכבד את המציאות החדשה, יחד עם קשייה.
-          להמשיך לספק מידע עובדתי על מצבו הפיזיקלי של המטופל, באופן כמה שניתן אובייקטיבי.
-          לסייע להתמודד עם הסביבה פיזית וחברתית- בהתאמה למצבו החדש.
-          לקבוע מטרות ויעדי טיפול מציאותיים וקצרי טווח, עם דגשים על חוזקות, משאבים קיימים ורצונות של המטופל,
-          לסייע לבנות תמיכות מוטיבציוניות האישיות המסייעות בתהליך הסתגלות למציאות החדשה


6.      שלב ההתמודדות וההתגייסות
"אני יכול, חלק מהדברים אני עושה אחרת".

שלב בו האדם לומד מיומנויות חדשות להסתגלות.
לעתים מטופלים חשים נבוכים בציבור.
ביטחון עצמי בשלב הזה בא מחוויות ההצלחה.

תפקיד שלנו כמטפלים בשלב ההתמודדות וההתגייסות

-          לסייע ולעודד לרכוש מיומנויות חדשות
-          לשים דגש על יכולות,
-          לעודד לתכנן באופן אקטיבי כל פעילות בה הם לוקחים חלק
-          לחזק ביטחון עצמי על ידי ניתוח ההצלחות והיכולות שתרמו לכך
-          לעודד תגובות התמודדות מותאמות עם הקשיים הפיזיים (והרגשיים- לפי יכולתנו)
-          להמשיך לספק מידע מדויק לגבי מצב הפיזיקלי
-          לעודד עצמאות, לפי היכולת עם "זום אוט" על מה שהמטופל עושה לבד
-          המטופלים עלולים "לכאוב" את ה"כשלונות" ואי הצלחות, לפחד מהכישלון- עלנו לתמוך בהם
-          לעתים- הם יחוו שוב כעס ותסכולים , ועלולים לבטא אותם כלפינו.
-          לעודד ביטוי של 3 מרכיבים של התהליך התמודדות: ידיעה איך מתמודדים (קוגנטיבי), התנהגות מותאמת להתמודדות (פעולות), הרגשות של התמודדות (אפקט)



7.      שלב הקבלה העצמית וההערכה העצמית:
"אני זה עדיין אותו אדם, אני שווה"
שלב שבוא האדם (שצלח את שאר השלבים) מקבל את עצמו, מכיר ביכולות ומשאבים אישיים עם המגבלות החדשות תוך כדי רכישת המיומנויות החדשות. המפתחות להצלחה בשלב הזה- אישור וכבוד עצמיים.

תפקיד שלנו כמטפלים בשלב הקבלה העצמית והערכה העצמית

-          לקבל בהבנה את הנסיגות לתגובות משלבים הקודמים
-          לעודד להתמקד בחיובי, הצלחות ויכולות
-          לעודד להימנע מהכחשה של המציאות החדשה (לא לשתף פעולה במשחקי "אם רק" ו"אילו רק"
-          לכוון אותם אל החשיבה שהחיים מלאים ועשירים כפי שהם רוצים ובוחרים
-          לעודד אותם לנצל הזדמנויות, להיפתח לדברים חדשים במסגרת היכולות והמגבלות
-          לעודד אחריות אישית של המטופל, להיגמל מהתלות בנו כאנשי צוות רפואי- לפי יכולתו של המטופל
-          לא לנזוף על אי עשייה, נסיגות.
-          לעודד השתתפות בקבוצות תמיכה ונוכחות בקבוצת ה"שווים"
-          לסייע למטופלים להחזיר תחושת שליטה ולשפר הערכה עצמית- למשל על ידי המשך ציון הצלחות, מה הוא כן מצליח , אילו משאבים עומדים לרשותו

ללא ספק, הטיפול במטופלים כרוניים מהווה אתגר  ואינו חוויה קלה עבורנו, כאנשי מקצוע, דורש מודעות רבה לרבדים גלויים וסמויים במערכת היחסים.
עלינו להיות מודעים למה שלא נאמר על ידי המטופל, לרגשות וצרכים שהוא עלול לחוות בהתאם לאישיותו והשלב בו הוא נמצא בתהליך.
לזכור- שלעתים קרובות הרגשות הקשים המבוטאים כלפינו- לא מיועדים לנו באופן אישי אלא חלק מהתהליך.
וההיבט החשוב ביותר בטיפול בחולים כרוניים- עלינו להיות מודעים לרגשות שלנו, למצוא דרכים לאוור אותם באופן מועיל ומקדם, לחזק את עצמנו, למלא משאבים ולשמור על עצמנו!
בהצלחה רבה למטופלים ולנו!

כל הזכויות שמורות ל מרי קסלר לופו- מניעת שחיקה ולחץ מקצועיים לאנשי טיפול

לפרטים נוספים על סדנאות למניעת שחיקה מקצועית לאנשי טיפול אנא 
צרו קשר

ביבליוגרפיה:

1.    7 STAGES OF GRIEF -Through the Process and Back to Life.

נדלה מהאתר: http://www.recover-from-grief.com/7-stages-of-grief.html


2.    Psychosocial Aspects of the Adjustment Process,
נדלה מהאתר: http://www.dhs.wisconsin.gov/blind/adjustment/psychosocial.htm